חוק שכר מינימום

חוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987 (להלן: "החוק" או "חוק שכר מינימום") קובע, בראש ובראשונה, את חובתו של המעביד לשלם שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום לעובד במשרה מלאה, ושכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום היחסי לעובד במשרה חלקית, בהתאם לבסיס השכר לפיו השכר משתלם.

עובד המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, יהיה זכאי לקבל ממעבידו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום לחודש, שכר המינימום היומי או שכר המינימום לשעה.

עובד המועסק במשרה חלקית יהיה זכאי לשכר מינימום חלקי שיחושב יחסית לחלקיות משרתו.

עובד שנעדר מעבודתו במהלך התקופה לתשלום, קובע החוק כי שכר המינימום שהעובד זכאי לו יקטן בשיעור יחסי לזמן היעדרו. ואולם, אם העובד זכאי לקבל תשלום בעד זמן ההיעדרות לפי דין, חוזה עבודה, הסכם קיבוצי, צו הרחבה או הסדר קיבוצי אחר או לפי ההוראות המחייבות קופת גמל, יהיה התשלום לפי הוראות ההסדר.

משרה מלאה לעניין שכר מינימום:
"משרה מלאה" לעניין חוק שכר מינימום היא כנהוג במקום העבודה, או מהסכמה אליה הגיעו הצדדים. "משרה מלאה" לעניין תשלום שכר מינימום, היא לא בהכרח משרה של 186 שעות.
לכן, כאשר עובד חודשי מועסק במשרה מלאה כפי שהיא נהוגה במקום העבודה וכפי שהוגדרה בחוזים והסכמים בין הצדדים, כגון בשעות פתיחת החנות או בשעות פעילות המפעל, על המעביד לשלם לו כשכר חודשי את שכר המינימום (לפחות), וזאת גם אם מדובר במספר שעות חודשיות הנמוך מ-186 שעות. באותו אופן, חלקיות משרתו של העובד לצורך תשלום שכר המינימום החלקי, תיקבע לפי המשרה המלאה כפי שהיא נהוגה במקום עבודתו, ולא לפי 186 שעות.

רכיבי השכר שיבואו בחישוב שכר המינימום, הם:

(1) שכר יסוד או שכר משולב

(2) תוספת יוקר אם איננה כלולה בשכר המשולב

(3) תוספת קבועה המשתלמת לעובד עקב עבודתו

רכיבי השכר שלא יבואו בחישוב שכר המינימום, הם:

(1) תוספת משפחה

(2) תוספת ותק

(3) תוספת בשל עבודה במשמרות

(4) פרמיה מדודה, מוסכמת, קבועה או קבוצתית

(5) משכורת י"ג

(6) מענקים על בסיס שנתי

(7) החזר הוצאות, לרבות הוצאות כלכלה, אש"ל ונסיעות שמשלם המעביד

כאשר שכרו של העובד אינו משולם לפי רכיבים של שכר יסוד, שכר משולב, תוספת ותק, או לפי חלק מהם, השכר שיבוא בחישוב שכר המינימום הוא שכר העבודה הרגיל ללא תוספות.

משמעות אי תשלום שכר מינימום:
מעסיק שאינו משלם שכר מינימום לעובדיו, חשוף הן לתביעה אזרחית על פי חוק שכר מינימום וחוק הגנת השכר, וכן לאישום פלילי או לעיצומים כספיים.
אי תשלום שכר מינימום, הינה עילה לתביעה אזרחית לפי חוק שכר מינימום וחוק הגנת השכר, ותגרור חיוב של המעסיק בתשלום השכר בנוסף לפיצויי הלנת שכר, כאשר סעיף 8 לחוק מעניק סמכות לבית הדין לחייב מעביד שהלין שכר מינימום לשלם לעובד פיצויי הלנת שכר מוגדלים, ככל שייראה לו צודק בנסיבות העניין.
בנוסף, אי תשלום שכר מינימום הינו עבירה פלילית, שגוררת הגשת כתב אישום, ועונשה מאסר שנה או קנס כספי של עד 226,000 ש"ח. גם תקנות העבירות המנהליות קובעות קנס קצוב בעבירה על אי תשלום שכר מינימום (לעניין עובד ששכרו משתלם על בסיס חודשי ואשר הועסק במשך 12 ימים לפחות, יהיה קנס קצוב של 5,000 ₪ לכל חודש שבו הועסק העובד, ולעניין עובד ששכרו משתלם על בסיס חודשי, שהועסק במשך פחות מ-12 ימים, או ששכרו משתלם שלא על בסיס חודשי, יהיה קנס קצוב של 200 ₪ לכל יום שבו הועסק העובד).
כמו כן, רשאי הממונה (מפקח עבודה בכיר שמינה השר) להטיל על מעביד שאינו משלם  שכר מינימום עיצום כספי של 35,000 שקלים חדשים, ולגבי יחיד המעסיק עובדים שלא במסגרת עסק, משלח יד או פעילות ציבורית – 17,500 שקלים חדשים.
עם זאת, אם הוגש נגד מעביד כתב אישום בשל אי תשלום שכר מינימום, לא ינקוט נגדו הממונה הליכים לתשלום עיצום כספי, ואם שילם המעביד עיצום כספי – יוחזר לו הסכום ששולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו עד יום החזרתו.

כאשר נעברה עבירה לפי חוק שכר מינימום בידי תאגיד, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף (למעט שותף מוגבל), או פקיד באותו תאגיד ואחראי לעניין הנדון, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה.

הזכות לשכר מינימום כלפי מעסיק בפועל תחול אם התקיים אחד מאלה:

(1)  העובד דרש בכתב מקבלן כוח האדם את תשלום שכר המינימום, מסר למעסיק בפועל הודעה בכתב ולפיה מסר את הדרישה האמורה, ושכר המינימום לא שולם על ידי קבלן כוח האדם עד תום 21 ימים ממועד מסירת ההודעה. דרישה והודעה אלו, יכול שיימסרו גם על ידי ארגון עובדים היציג באותו מקום עבודה ואם אין ארגון עובדים יציג- ארגון העובדים שהעובד חבר בו, או, אם העובד הסכים לכך, על ידי ארגון העוסק בקידום זכויותיהם של עובדים.

(2)  מפקח עבודה מסר למעסיק בפועל הודעה בכתב כי יש לו מידע ולפיו עובד של קבלן כוח אדם המועסק אצלו לא קיבל שכר מינימום, ושכר המינימום לא שולם על ידי קבלן כוח האדם עד תום 21 ימים ממועד מסירת ההודעה.

(3) העובד הגיש תובענה בשל הפרת חוק שכר מינימום נגד קבלן כוח האדם ונגד המעסיק בפועל, גם אם לא נמסרו קודם לכן הודעה או דרישה בהתאם לפסקה (1) או (2) לעיל, ושכר המינימום לא שולם על ידי קבלן כוח האדם עד תום 21 ימים ממועד מסירת התובענה למעסיק בפועל.

בהתקיימות אחד משלושת התנאים שצוינו, חייב המעסיק בפועל בתשלום שכר המינימום לעובד הקבלן (ללא קשר לחובתו של המעסיק הישיר, שהוא קבלן כוח האדם), ובמידה והשכר לא ישולם הוא עלול להתחייב בתשלום השכר, כולל פיצויי הלנת שכר, וכן להיות מואשם בעבירה על חוק שכר מינימום.

הוראות מיוחדות לגבי מעסיק בפועל והפרת חובת אי תשלום שכר מינימום:

לגבי פיצויי הלנת שכר למעסיק בפועל: חוק שכר מינימום קובע, כי השכר ייחשב מולן על ידי המעסיק בפועל כאשר לא שולם לעובד הקבלן עד ליום התשיעי שלאחר תום התקופה המצוינת בכל אחד משלושת התנאים שצוינו לעיל.

לגבי אישום פלילי למעסיק בפועל: עונשו הפלילי של מעסיק בפועל, כאשר לא שולם שכר מינימום לעובד הקבלן, והתקיים אחד משלושת התנאים שצוינו לעיל,  הוא מאסר שישה חודשים או קנס עד 113,000 ש"ח. דהיינו, העונש הקבוע בחוק למעסיק בפועל הוא מחצית מהעונש הקבוע בחוק למעסיק ישיר שלא משלם לעובדו שכר מינימום. גם לפי תקנות העבירות המנהליות  הקנס הקצוב בעבירה על אי תשלום שכר מינימום למעסיק בפועל יהיה מחצית מהקנס הקצוב למעסיק הישיר.

התיישנות למעסיק בפועל: לצורך ההתיישנות האזרחית למעסיק בפועל, עילת התובענה נולדה ביום שבו קבלן כוח אדם הפר את חובתו לשלם את שכר המינימום. מיום זה נספרים 7 שנים, לפי חוק ההתיישנות. לצורך ההתיישנות הפלילית למעסיק היום שבו קבלן כוח אדם ביצע את העבירה של אי תשלום שכר מינימום ייחשב כיום ביצוע העבירה בידי המעסיק בפועל. מאחר ומדובר בעבירה מסוג עוון, ההתיישנות הפלילית היא 5 שנים מהיום שצוין.

הגנה על עובד שהתלונן אסור למעביד לפגוע בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו, וכן אסור לפטרו מהעבודה מחמת תלונה או תביעה שהגיש העובד על הפרת הוראה מהוראות חוק שכר מינימום, או מחמת שסייע לעובד אחר בקשר לתלונה או לתביעה כזו.

חזקות שהמעביד לא שילם שכר

(1)  המעביד לא הציג רישום נוכחות המתייחס לעובד, אם הוא מחויב ברישום הנוכחות של אותו עובד לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, משנדרש לכך בידי העובד, מפקח עבודה, או בית משפט.

(2)  המעביד לא נתן לעובד תלוש שכר כאמור בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, או לא הציג פנקס שכר כאמור בסעיף 24 לאותו חוק, אם הוא מחויב במסירת תלוש שכר ובניהול פנקס שכר לפי אותו חוק, משנדרש לכך בידי העובד, מפקח עבודה או בית משפט.

(3)  המעביד לא ציין בתלוש השכר שנתן לעובד או בפנקס השכר שניהל לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, את ערך השכר המשתלם לעובד בעד שעת עבודה. החזקה לפי פסקה זו תחול רק בהתקיים שניים אלה:
(א)  המעביד מחויב תלוש פירוט שכר או בניהול פנקס שכר לפי חוק הגנת השכר.
(ב)  על העובד חל חוק שעות עבודה ומנוחה, למעט כאשר העובד מקבל שכר כולל לפי הסכם קיבוצי שאושר בהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת השכר.

מפקחי עבודה לפי החוק, מפקח עבודה רשאי לשם מילוי תפקידו, לבצע את הדברים הבאים:

(1) לדרוש ממעביד, ממעסיק בפועל או מאדם אחר הנוגע בדבר, למסור לו מידע ומסמכים או העתקם, הנוגעים לביצוע הוראות החוק.

(2) לדרוש ממעביד, ממעסיק בפועל או מאדם אחר הנוגע בדבר, למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המעידה על זהותו ושהוא חייב בהחזקתה על פי כל דין.

(3) להיכנס למקום שיש לו יסוד סביר להניח כי מועסקים בו בני אדם, או שמתנהל בו עסקו של מעביד, לרבות עסקו של קבלן כוח אדם ולערוך בו בדיקה.

(4) אם התעורר חשד לביצוע עבירה לפי חוק שכר מינימום, רשאי מפקח עבודה לחקור אדם שלדעתו יש לו מידע הקשור לביצוע העבירה, וכן לתפוס חפץ, לרבות מסמך הקשור לביצוע העבירה.

שכר מינימום לנוער עובד

תשלום שכר מינימום בהתמחות והתלמדות

הסוגיה בדבר מהותה של תקופת התמחות התלמדות או הכשרה עלתה בפסיקה פעמים רבות. מבחינה מעשית, כאשר תקופת ההתלמדות או ההתמחות הינה תקופת עבודה אזי היא תזכה את העובד בשכר עבודה בגובה שכר המינימום לפחות, וכן בזכויות סוציאליות שונות.
לעומת זאת, תקופת התמחות והתלמדות שהיא תקופת לימודים והשכלה הכוללת הכשרה מעשית, לא תיחשב כתקופת עבודה ולא תצמיח כל זכות שהיא ממשפט העבודה.