החוק מבקש למסות את כל הצריכה בישראל – החוק ממסה את הייצור המקומי של המוצרים והשירותים ואת כל היבוא לישראל.
לחוק בסיס מס רחב כולל מיסוי עוסקים, מוסדות כספיים ומלכ"רים.
החוק ממסה את הערך המוסף של העוסק – מוטל על הערך שהוסיף העוסק לנכס/לשירות.
מע"מ מוטל על העסקה הבודדת לעומת זאת, מס הכנסה מוטל על תוצאות הפעילות התקופתית.
בחוק מע"מ קיים מנגנון בקרה מובנה כלומר העוסק חייב לקבל חשבונית מס מקורית (או מסמך אחר שאושר) שהוצאה לו כדין מספקיו כדי לנכות מס תשומות.
קיים הבדל בין מי שמשלם את המס למי שחייב בתשלום המס, הצרכן הוא בדרך כלל משלם המס הכלכלי והעוסק הוא החייב במס המשפטי.
מע"מ הוא מס ש"מתגלגל" לצרכן הסופי לאורך שרשרת הייצור – היגיון החוק מבוסס על כך שהעוסקים ייגבו את המס מצרכניהם (בכפוף כמובן לגמישות הביקוש וההיצע).
מנגנון של שומה עצמית:
העוסק פועל כמעין "פקיד גביה" של רשויות המס: מדווח את המע"מ בגין עסקאותיו, מנכה את מס התשומות ומשלם את ההפרש.
הדיווח שוטף – העוסקים מדווחים ומשלמים מדי חודש או חודשיים (תקופת הדיווח נקבעת לפי היקף המחזור) ולא בתום שנת הפעילות.
עקרון ההקבלה:
בחוק מע"מ קיים עקרון ההקבלה כלומר הזכות לניכוי מס תשומות היא רק במידה שהתשומות שימשו לעסקאות חייבות במס. למשל אם התשומות שימשו לפעילות שאיננה נכללת בחוק מע"מ (פעילות "פרטית" או מחוץ לטריטוריה), מס התשומות אסור בניכוי.
אם התשומות שימשו לעסקאות פטורות (השכרה למגורים) הן אסורות בניכוי ולכן, בשונה מפקודת מס הכנסה ומחוק מיסוי מקרקעין, בחוק מע"מ עולה לעיתים שאלה לא פשוטה לגבי "כדאיות הפטור".
לעומת זאת, אם התשומות שימשו לעסקה חייבת "במס בשיעור אפס" (יצוא) מס התשומות מותר בניכוי (בכפוף לתנאים ע"פ דין).
אם בעבר ניכית מס תשומות בגין רכישת נכס, אז מכירת הנכס בעתיד תהיה חייבת במע"מ.
לעומת זאת אם מס התשומות בגין רכישת הנכס היה אסור בניכוי ע"פ דין, אז מכירת הנכס העתידית פטורה, ככלל, ממע"מ.
תשומות פירותיות והוניות – ככלל, במע"מ אין הבדל בין תשומות פירותיות והוניות לעניין ניכוי מס התשומות.
מס שמוטל באופן אחיד:
אין בישראל מס דיפרנציאלי כמו באירופה על תרופות, מוצרי יסוד, ספרי לימוד, בגדי ילדים וכו'.
יחד עם זאת, קיימות מספר הקלות מס, אשר המרכזית בהן היא חבות במע"מ בשיעור אפס.
יבוא לישראל:
יבוא לישראל חייב ככלל במע"מ ללא תלות באופן ביצוע היבוא (באוויר, בים, ביבשה, באמצעות האינטרנט או הלוויין), באופי הפריט המיובא (מוחשי/בלתי מוחשי), בזהות הגורם המייבא או בשימוש הצפוי בטובין או השירות.
החוק בבסיסו טריטוריאלי אך עם היבטים פרסונאליים – החוק ממסה את כלל צריכת השירותים והטובין בישראל באמצעות מיסוי העוסקים ויבוא השירותים והטובין.
מוסדות כספיים ומלכ"רים חייבים במס אפקטיבי גם על פעילות שמתבצעת בחו"ל.
